בראש השנה - אימת הדין או שמחת יום טוב?
"אמר ר סימון: כתיב: "כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו, כה' אלוקינו בכל קוראנו אליו – רבי חנינא ור יהושע אומריו: איזו אומה כאומה זו שיודעת אופיה של אלוקיה...שמנהגו של עולם אדם שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים, ומגדל זקנו ואין חותך ציפורניו – לפי שאינו יודע איך יצא דינו. אבל ישראל אינן כן, לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחין זקנם ומחתכין ציפורניהם ואוכלין ושותים ושמחים לפי שיודעים שהקב"ה יעשה להם נס...לפיכך נוהגין לספר ולכבס בערב ראש השנה ולהרבות מנות בראש השנה" (הטור, הלכות ר"ה).
הרב חיים סבתו מציף את התחושה המלווה רבים מאיתנו מידי שנה בראש השנה. אותו הדיסוננס שבין אימת הדין לתחושת החג המלווה ימים אלו. מה עניינו של ראש השנה? חג? שמחת חג? או שיום דין, מלווה בחשש ואף בתחושת חרדה? הטור הכריע להלכה שאנו נוהגים בראש השנה מנהגי חג כיוון שאנו חדורי אמונה כי הקב"ה יעשה לנו נס ויחון אותנו.
אין סתירה, מסביר הרב סבתו, בניסיון לפצח את מקורה של אותה תחושת ביטחון כי יעשה לנו נס. הביטחון הוא לכלל ישראל והחרדה ליחיד. כלל ישראל – מובטח שיעשה להם נס והיחיד שיכליל עצמו עם כלל ישראל – ידבק בהם ועל ידי כך יינצל.
אם נזקקנו לתזכורת בנוגע לכוחה של האומה , כוחה להינצל ולהשפיע מטובה על גורלו של היחיד, בא יום הדין, אולי במיוחד השנה, לעורר אותנו למקום זה.
מסר דומה שמענו בערב הורים ובנות השבוע בשיחתו המופלאה של יואל שפיץ (שכתב לאחרונה על הרב עדין שטיינזלץ) בנושא התפילה והסביר לנו בחן ובעומק, מדוע מידת הדין איננה יכולה לחול על החבורה המתפללת.
חודש הרחמים והסליחות באור תורה, נותן מקום משמעותי לחבורה ולקהילה. בשבוע האחרון התכנסנו מידי בוקר כל תלמידות ביה"ס לאמירת סליחות משותפת ונמשיך בכך בע"ה עד ליום הכיפורים. אמהות מעוניינות מוזמנות להצטרף אלינו בבקרים לתפילה מיוחדת ומרוממת.
התכנסנו יחד השבוע לערב הורים ובנות, בו ביקשנו לשתף אתכם ההורים בחוויית אלול והימים הנוראים כאן בביה"ס.
לפני יום הכיפורים נתכנס לערב התעוררות עם כל תלמידות ביה"ס בעיר דוד, ובשבת שובה נצא עם חבורת הבנות המעוניינות משכבות ט-יב, לשבת בית מדרש בישוב נטע שבחבל לכיש.
אבינו מלכנו פתח שערי שמים לתפילותינו
שנה טובה ומבורכת
חנה עסיס