ניוזלטר
ידיעון שבועי, פרשת בא, ט' שבט תשפ"ד, 19.1.24 
ניוזלטר2
וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. (יב, יג)
הרב סתיו עומד על ההנחיות וההכנות המפורטות שניתנו לבני-ישראל בטרם צאתם ממצרים. בני-ישראל נצטוו לקחת כבשים, להחזיקם במשך 4 ימים, לשחוט ובהמשך ההוראה המתמיהה - לצבוע את המשקופים באמצעות הדם. הקב"ה מחולל הניסים הרבים באמצעות מכות מצרים, שלא זקוק לסימנים כדי להבחין בין היהודים למצרים, מבקש להבדיל בין בתי היהודים לבתי המצרים באמצעות המשקופים הצבועים בדם הכבשים. ממשיך הרב סתיו ומסביר את מטרתו של הקב"ה בהנחיה יוצאת דופן זו.
הקב"ה מוביל את היציאה ממצרים בכל דבר ועניין. הקב"ה מכה את המצרים, דואג שיקבלו כלים טרם יציאתם, ממנה להם הנהגה והגנה ועוד. העם אינו נדרש לעשות דבר. אולי בשל העובדה שהמדובר היה בעם של עבדים שלא היו מסוגלים עדיין לשחרר עצמם בכבלי העבדות, אולי בשל החשש מפני המצרים ומפני הבאות. ויחד עם זאת, אומר הרב סתיו, מגיע הרגע בו העם נדרש לשותפות. לא ניתן לגאול אדם בעל-כורחו, אדם צריך לרצות להפוך לבן חורין. ואכן, בצעדים אותם הורה הקב"ה לבני-ישראל יש משום התחייבות לחרות. בני ישראל מצטווים לקחת כבש, המקודש למצרים ולהחזיק בו לעיניהם במשך 4 ימים. ואח"כ הם נדרשים לשחוט אותו ולסמן את המשקוף באמצעות הדם. בפעולת סימון המשקוף משתקפת ביתר שאת התחייבות של בני-ישראל לזהותם הייחודית היהודית ולאמונה בקב"ה. בעצם מריחת הדם על המשקוף משתקפת ההשתייכות והמחויבות של בני-ישראל לאומה, לשחרור ממצרים ולקב"ה.תחילת גאולתו של העם היא במעשים המבטאים את רצונו להשתייך לעם.
שבת שלום
חנה עסיס
Powered by ActiveTrail