ניוזלטר
ידיעון שבועי, שבת פרשת וארא, כז טבת תשפ"ג 20.1.23
ניוזלטר2
"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה (ו, ט)
...וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"(ו, יג)


"...ולא שמעו אל משה מקוצר רוח,
רוח לשון רוחניות, היינו שהיה קטן וקצר כח המושג שלהם ולא יכלו לקבל דיבור ה' יתברך,
ולכך "ויצום אל בני ישראל" (יג), היינו לשון חיבור בצוותא חדא.
והיינו שיחברו רוחניותם אל בני ישראל, ואז יוכלו לקבל דיבור ה' יתברך..."

(דגל מחנה אפרים, פרשת וארא).


משה מגיע לבני-ישראל בשליחות הקב"ה כדי לבשר להם שהם עתידים לצאת ממצרים. בני-ישראל לא מצליחים לשמוע את הבשורה "מקוצר רוח ועבודה קשה". "הדגל מחנה אפרים" מפרש את הביטוי "קוצר רוח" כלקות רוחנית. בני ישראל במצרים סובלים מלקות רוחנית, שאינה מאפשרת להם לדמיין את האופציה לגאולה.
קוצר רוח ועבודה קשה - אנו מכירים מן המציאות היום יומית את הקישור בין קוצר הרוח לעבודה הקשה. תקופות של שפל מנטלי – אישי או קבוצתי, לא מאפשרים לחלום, לראות קדימה, לדמיין את המציאות משתנה ומשתפרת.
"הדגל מחנה אפרים" מזהה את המענה שמציע הקב"ה בפסוק שלכאורה נראה לגמרי לא קשור לדברים שמשה אומר לקב"ה: " 'ויצום אל בני ישראל' (יג), היינו לשון חיבור בצוותא חדא והיינו שיחברו רוחניותם אל בני ישראל, ואז יוכלו לקבל דיבור ה' יתברך". המענה אותו מציע הקב"ה הוא מענה חינוכי – על משה ואהרון לחבר רוחניותם אל בני-ישראל על מנת שאלו האחרונים יוכלו להתרומם ולהפנים את חזונו של הקב"ה.

מעניין לשים לב כי המענה החינוכי כולל שני אלמנטים שאנו מכירים את משמעותם בבניית חוסן ולמעשה ביכולת לצפות ולראות עתיד ברור ואופטימי – חיבור בצוותא. החבורה המייצרת לאדם תחושת שייכות ומעצימה את כוחות החוסן שבו, והמחנך הפועל מן המקום המחבר.


שבת שלום,
חנה עסיס
Powered by ActiveTrail