אנו זוכות לסיים את השנה בדברי הברכה של ענת לוי אמא של צוהר בטקס סיום יב בשבוע שעבר:
בפרשת השבוע, פרשת קרח, שנקרא בשבת הקרובה, שתבוא עלינו לברכה, מספרת התורה על פרשת המטות, שמגיעה לאחר הערעור של קרח ועדתו על מנהיגותם של משה ואהרון. כדי לבחון במי בחר ה' מצווים ראשי השבטים למסור כל אחד מטה שייצג את שבטו לידי משה להפקדה באוהל מועד והמטה שיפרח ויוציא פרחים – בו בחר ה'. המדרש אומר כי משה לקח קרש אחד וחילקו לשנים עשר חלקים/נסרים, כדי להראות לשבטים שכולם התחילו ממקור אחד שווה והבחירה היא שקופה והגונה. כל שבט רשם את שמו על המטה שלו ולמחרת כשהוציאו את המטות הוברר כי מטהו של אהרון פרח והוא זה שנבחר לעבוד את ה'.
אנחנו נמצאים בערב מרגש של סיום הלימודים של בנותינו היקרות. הבנות שלנו לא הגיעו מאותו מקור, כל אחת מבית ספר יסודי אחר, ממשפחה שונה, עם מטען שונה האחת משל חברתה. אנחנו ההורים הפקדנו את המטות-הבנות במוסד החינוכי הנפלא הזה, באור תורה , שהשכיל באמצעות צוות ההוראה המיוחד מאין כמותו, התומך והמכיל ונותן מעצמו מעל ומעבר ומאפשר את התנאים הטובים ביותר לבנות, לגדול ולצמוח ולמצות את יכולותיהן בדרך הטובה ביותר שמתאימה עבור כל אחת ואחת. הקו המנחה של בית הספר, ש"אין אדם למד אלא ממקום שליבו חפץ", מותאם לאווירה הקיימת בו.
קצרה היריעה מלפרט כמה חוויות הספקתן לצבור במהלך השנים, מעבר ללימודים – טיולים, סיורים, שבתות שכבתיות, הרצאות מרתקות, מפגשים עם דמויות משמעותיות, סדנאות ועוד. והכל בשימת לב וברגישות ובשילוב בין ערכים, למידה והנאה.
זה המקום להודות בשמי ובשם ההורים כולם, לצוות המיוחד שבראשן חנה ויעל היקרות שדלתן תמיד פתוחה להקשיב ולסייע. למחנכות המדהימות גילה, תחיה ולאה. לתמר סגל הסגנית המסורה. למיכל היועצת הנפלאה. לצוות ההוראה החינוכי והמקצועי שליווה את הבנות במשך השנים וכן לצוות מינהלה ותחזוקה.
התחלנו בנס של פריחת מטה אהרון - והנה במקום הזה התרחש נס גדול לא פחות - כל המטות/הבנות פורחות. כל בת היא אוצר להוריה, וביחד, אתן הצוות הצלחתן ברגישות ליצור זר פרחים ססגוני, מאיר שמפיץ את ריחו למרחוק ובעזרת השם ימשיך ויפיץ גם הלאה לכל מקום שאליו תגענה הבנות, כל אחת בדרך שבחרה להמשך.
אתן הבנות - הגעתן לאור תורה, ילדות צעירות חלקכן מפוחדות מהעתיד הלא נודע, אחרי שעזבתן את המוכר והידוע, ולא ברור אילו חברויות חדשות תווצרנה, ולאלו אתגרים תחשפנה. והנה אתן יוצאות נערות זקופות קומה, יפיפיות מבפנים ומבחוץ, נושאות מטען ענק של ערכים ויכולות של למידה, הבנה, פיתוח יצר הסקרנות ומידות טובות שמהווים כולם בסיס איתן לחיים שיאפשר לכן להמשיך ולפרוח ולהפיץ אור וריח טוב ומיוחד שיש בכל אחת מכן בכל מקום אליו תגענה.
אסיים בשירו של יהודה עמיחי
אדם יוצא מבית ו יהודה עמיחי
אדם יוצא מבית
והבית אינו יוצא מן האדם.
הוא נשאר
על קירותיו ועל
התלוי בהם
ועל חדריו ודלתותיו
הנסגרות בזהירות.
או כי הבית
מתרחב והולך
ונעשה לדרכים
בהן ילך זה
שיצא מן הבית.