"באותה שעה באתה דמות דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו: יוסף, עתידין אחיך שייכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שיימחה שמך מביניהם?" (סוטה, ל"ו ע"ב)
"...ואף אקונין של רחל אמו ראה" (ירושלמי, הוריות, ב', ה')
לאורך החיים בכלל ובשעות משבר בפרט, עומדות בפנינו שתי דרכים משמעותיות להתמודדות. חנן פורת עומד על היסודות החינוכיים העולים מדברי חכמינו. האחת – התבוננות מבעד לחלון, אל עבר האופק הגיאוגראפי וההיסטורי. הפרספקטיבה מאפשרת לנו בשעות סוערות, בזמנים קשים ומבלבלים לשאוב כוחות ולבחון את העובר עלינו בפרופורציה הראויה.
הדרך השנייה מבקשת להעמיד דמות לחיקוי, מודל להזדהות. דמות של הורה, מחנך, מדריך או חבר שבשעת משבר תוכל לעורר בנו מחדש את שאיפתנו להידבק בטוב ובנכון.
בימים הנוכחיים אנחנו חוזרים ומחפשים את אותה הפרספקטיבה שיש בה להטעין אותנו בכוחות אמונה ואופטימיות. תלמידות השמינית, הובילו היום טקס מרגש ועמוק לקראת יום הקדיש הכללי. בטקס הן דילגו באומנות בין המצור על ירושלים, לאימי השואה ולזוועות שמחת תורה. אך לא פחות מהחיבור שחשנו לחורבן הצליחו התלמידות לחבר אותנו לאמונה הגדולה והעמוקה בתקומת ישראל, לאמונה בנצח ישראל וביכולת שלנו לקום לבנות ולהיבנות שוב ושוב.
לא פחות מכך, בימים כואבים אלו אנו נחשפים יותר ויותר לדיוקנם של דמויות המופת שזכינו וחיו בינינו ולקרוביהם על עוצמותיהם מעוררות ההתשתאות שנזכה וימשיכו ללוות את חיינו.
אנו נוכחות שוב ושוב בכאב, כי חלק מאותם גיבורים וגדולים קשורים במשפחת אור תורה ומכאן אנו שולחות את תנחומינו לבוגרותינו, תלמידתנו, חברתנו ומשפחותיהן.
שבת שלום,
חנה עסיס