"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר"
(ויקרא א, א)
אנחנו מורגלים בפניה הרגילה של הקב"ה למשה בנוסח: "וידבר ה אל משה לאמר". אנו גם רגילים לראות בפנייה זו את מעלתו של משה שאיפשרה קשר קרוב וזמין לקב"ה.
הפנייה הפותחת את ספר ויקרא, אחרת ושונה ובשל כך מעוררת תשומת לב. הקב"ה קודם כל קורא למשה ואז מדבר אליו.
ה"מעם לועז" מביא את דברי רשב"י המשקפים עקרון חינוכי חשוב: "אמר רבי שמעון בן יוחאי: ארבעה דברים הקדוש ברוך הוא שונאן, ואני - איני אוהבן... הנכנס לביתו פתאום, ואין צריך לומר לבית חברו" (נידה טז ע"ב)
רשב"י נרתע מאוד מכניסה פתאומית לביתו של חברנו. בטרם כניסה, עלינו לקבל רשות להיכנס. עלינו להכין את האדם שאנו מבקשים להיכנס לביתו ולוודא שהעומד מולנו מעוניין בהגעתנו.
כמורים, הורים ומחנכים האומנות המרכזית שאנו עסוקים בשכלולה, היא אומנות ה"רשות להיכנס". האם התלמידה מוכנה לקראתנו? מתי היא מוכנה? מתי תתקבל כניסתנו בברכה ונוכל לקיים שיח ודברינו יוכלו להישמע? מתי יהיה בכניסתנו כדי לקדם ולגדל?
"הרשות להיכנס" משנה פנים וצורה בהתאם לשוכנת בבית ולכן אנו משתדלות לדפוק בדלת בעוצמות שונות ובאופנים שונים.
"רשות להיכנס" באמצעות פיתוח יכולת שיח מחברת ועמוקה בין הצוות לבנות ובינן לבין עצמן. שיח נכון שמבקש לשמור על רגישות למקומו של האחר אך גם מאמן לפתוח את הדלת כשנכון ומתאים.
רשות להיכנס באמצעות שיח כנה וזניחת הציניות בשיעורי חינוך, במפגשים עם דמויות מבוגרים מתוך ביה"ס ומחוצה לו.
הרשות להיכנס מתוך בחירה. יותר ויותר בנות בוחרות להצטרף לפעילויות במסגרת בית המדרש בשעות הלימודים ומחוצה להן.
נמשיך ונשתדל ללמוד ממידותיו של הקב"ה.
להתקרב, לשוחח וללמד ממקום של רשות ופתיחת הלב.
שבת שלום,
חנה עסיס