ניוזלטר
ידיעון שבועי, פרשת ויחי, יז טבת תשפ"ד, 29.12.23 
ניוזלטר2
"ישימך אלקים כאפרים וכמנשה"
מנהג מקובל בישראל לברך את הילדים מידי שבת. ברכת הבנים – 'ישימך אלקים כאפרים וכמנשה', וברכת הבנות – 'ישימך אלקים כשרה, רבקה, רחל ולאה'. הרב נריה (נר למאור), עמד על ההבדל המעניין בין נוסח הברכה המכוון לבנים לבין זה המכוון כלפי הבנות. הבנות מתברכות בהתאם לצפוי, בשם אמהות האומה. ואילו הבנים מתברכים בשם נכדיו של יעקב. יעקב בוחר לייחס את ברכת הבנים לנכדיו, לא לאבות האומה ואף לא לבניו. ואכן, מסביר הרב נריה, מהותה של ברכת הבנים, בתפילה ובציפייה לבחירת הבנים בדרך אבותיהם. כל העוסק בחינוך מייחל לראות את הדור הבא ממשיך בדרכו. יחד עם זאת, כל העוסק בחינוך יודע כי אין ערובות להצלחה. בכל דור עולים ומתחדשים האתגרים, בכל דור מופיעות התמודדויות חדשות. על כן, אנו נזקקים לברכה.
יש לשער כי דאגתו של יוסף בנוגע לחינוך בניו היתה גדולה ומטרידה. אם במציאות רגילה אנו יודעים כי אין ערובות לתוצאות החינוך, הרי שיוסף שירד מצרימה ונאלץ לחנך את ילדיו בסביבה ובתרבות זרה, בוודאי חשש מאוד. הצלחתו של יוסף, לראות את בניו-נכדיו של יעקב ממשיכים בדרכו, הפכה לברכתנו. יעקב מספר לנו בבחירתו לברך באמצעות נכדיו שגדלו במצרים, בנים ליוסף שהיה מחובר לבכירי מצרים, כי מחוייבות להמשך הדרך יכולה להתגלות גם במקומות מאתגרים מאוד, גם כאשר הדברים נראים על גבול הבלתי אפשרי.
כמחנכים אנו נדרשים לאמונה גדולה במעשה החינוך, ולהבנה וידיעה שהגודל וההמשך עשוי להתגלות גם במקומות אותם קשה לנו לצפות.
 
רבות מדובר בימים אלו על הזכות שנפלה בחלקנו לצפות במסירות הגדולה של דור הבנים לעם ישראל וארץ ישראל. חדשות לבקרים אנו עומדים משתאים אל מול האמירות המבטאות תעצומות נפש, חדות ובהירות ביחס למשימתנו וגורלנו, בני דור התקומה בארץ האבות.
בימים אלו נדמה שאנו מתברכים על-ידי בנינו ובנותינו לא פחות משאנו מברכים אותם – מציאות מיוחדת של דור הניצחון.
 

שבת שלום,
חנה עסיס
Powered by ActiveTrail