ניוזלטר
ידיעון שבועי, שבת פרשת בשלח, יב שבט תשפ"ג 3.2.23
ניוזלטר2
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל הַיָּם" (שמות, יד פס' א-ב)
הקב"ה מצווה את בני-ישראל לחזור לאיזור אותו כבר עברו ביציאתם ממצרים. המהלך התמוה יצר את התחושה שבני-ישראל "מתברברים" במדבר, מסתובבים ללא כיוון ברור ומוגדר.
השפת אמת מסביר את הכוונה החינוכית העמוקה שבהשבת בני-ישראל לאותו המקום -
"דבר אל בנ"י וישובו. לאשר יצאו בנ"י בחפזון ממצרים והי' שלא בהדרגה.
ואין זה דבר של קיימא. הוצרכו לשוב.
והענין כמ"ש והחיות רצוא ושוב.
ע"י המרוצה מהתלהבות יותר מהכח.
על זה צריך להיות מיד בחיות שוב. ועל ידי זה יש לו קיום". (שפת אמת, בשלח תרל"ד)

גאולת מצרים מאופיינת בפער בגדול בין הפאסיביות של בני-ישראל להתגלות הסוערת–ליד החזקה ולזרוע הנטויה.
שקיעתם העמוקה של בני-ישראל במצרים לא אפשרה להם לגאול את עצמם. היה צורך בהארה מיוחדת על מנת שיוכלו להיגאל. ואכן, היציאה היתה חדה, יד ה' נגלתה להם בעוצמה והישועה היתה בניסים גדולים וגלויים לעין כל.
התגלות שכזו נחוצה לעיתים במצבי שקיעה גדולה. יש בה גאולה אך חסרה בה ההפנמה. וממשיך השפת אמת ומסביר את ההכרח של בני-ישראל לשוב על עקבותיהם על מנת להפנים, לתקן ולבנות את הקשר עם הקב"ה.

נוהגים לומר בשמו של האדמו"ר מקוצק על הנאמר במכילתא "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי", שאולי שניהם ראו אותו דבר אבל השפחה נותרה שפחה. אם אין תהליך פנימי, גאולה גדולה ככל שתהיה, לא תשנה את האדם.
 
בסיומה של מחצית וערב חלוקת התעודות, אנו רוצות להוקיר את ההתמדה, המסירות והעבודה התהליכית, הן של התלמידות והן של הצוות. אנו מאמינות כי גדילה ושינוי פנימי מתרחשים במקום בו יש עמל, סבלנות לתהליכים, הליכה מתמדת בדרך שיש בה עליות ומורדות, הצלחות ואתגרים.
תעודותיהן של התלמידות משקפות את עבודתן היסודית וההתמדה ואת הליווי המסור והמקצועי של הצוות לאורך הדרך.
סיום המחצית שתוכלו לחוות משהו ממנו בגיליון, משקף, כך אנו מקוות, את החדווה, השמחה ו"היחד" שליווה את המחצית.

שבת שלום,
חנה עסיס
Powered by ActiveTrail