"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָם". (לה,א)
פרשת ויקהל, אומר הרב יונתן זקס, מעמידה את אחד העקרונות החשובים בזהות היהודית – השייכות לקהילה. הדבר הראשון שעושה משה לאחר חטא העגל, הוא להקהיל את בני-ישראל, להפוך אותם לקהילה. איך הופכים לקהילה? באמצעות מטרה ועשייה משותפת, בניית המשכן. בני-ישראל רצו בשייכות וחיפשו להתקהל. עם היעלמו של משה הם מחפשים אלטרנטיבה אך הם חטאו, החטיאו את הכיוון הרצוי ומתקהלים סביב העגל. יש בהתקהלות הנוכחית תיקון להתקהלות סביב העגל. היהדות הינה דת חברתית מאוד. השבת המופיעה בפרשה היא במהותה אירוע שכולו יחד. בשבת כל אחד מניח בצד את עשייתו האישית ומצטרף לקהילה לתפילות, לקריאה בתורה, ללימוד. אנחנו גם מתכנסים לסעודות משפחתיות וזמירות משותפות. נציין כי גם עניינה של פרשת "שקלים" אותה נקרא השבת, בתרומה מחייבת של כל אחד לצורך העשייה המשותפת.
להיות יהודי איננו רק עניין של אמונה וקיום מצווות. בזהות היהודית קיים מימד משמעותי של השתייכות.
שנות הקורונה והמלחמה שהתרגשה עלינו הציפו והעצימו אתגרים רגשיים מרובים, שניתן היה לזהות את השורש שלהם בבדידותו של האדם המודרני. התקשורת הבין-אישית הולכת ומתמעטת ומומרת ברשתות החברתיות ובכפר הגלובלי הנותנים תחושה שכולנו קשורים והכל קטן ואינטימי אך אנו מכירים את האמת הכואבת שבבדידותו של האדם המודרני.
התרבות היהודית מציעה מפתח אותו אנו מזהים כיום כמקדם הכרחי לבריאות הנפש ואיכות החיים – השייכות לקהילה.
בעולם הטיפול גם מדברים בימים אלו על החשיבות שבשייכות לקהילה ובמענה הרגשי והנפשי במסגרת הקהילה. בעקבות האירועים הקשים בשמחת תורה והמלחמה שבאה בעקבותיהם, כמות הצורכים טיפול רגשי ונפשי בעלייה גדולה מתמיד ומתבררת יותר ויותר ההבנה שהמפתח מצוי בשייכות לקהילה.
בי"ס אור תורה שם במוקד העשייה כבר מאז תקופת הקורונה את נושא הקהילה. פעילותנו החינוכית, ערכיו והרגשית מכוונת לחיזוק קהילת ביה"ס פנימה ועם הפנים החוצה. מוזמנים גם השבוע להמשיך ולקרוא את הגיליון שכולו עיסוק בחיבורים.
שבת שלום
חנה עסיס